פטור מהיטל השבחה עד 140 מ״ר: בנייה או הרחבה של דירת מגורים, ומה קורה כשמוכרים

מי שמוסיף חדר לבית, סוגר מרפסת או מרחיב דירה לפי תכנית חדשה, עלול לקבל דרישת היטל השבחה עוד לפני שמונח הבלוק הראשון, כשהזכויות לבנייה נוצרו בתכנית שהעלתה את שווי הנכס. הוועדה המקומית לא תוציא היתר בנייה עד שההיטל ישולם או שתינתן ערובה. אבל לבעלי דירות שבונים לעצמם יש בחוק כלל מיוחד: בנייה או הרחבה של דירת מגורים, עד שטח כולל של 140 מ״ר, אינה נחשבת מימוש זכויות, ולכן אינה מחייבת תשלום היטל באותו שלב.

הכלל הזה, סעיף 19(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, הוא אחד הכלים החשובים ביותר לבעלי בתים צמודי קרקע ולבעלי דירות בבתים משותפים שמבקשים להגדיל את הדירה. יש לו גם צד שני, שפחות מכירים: הוא עשוי לפטור מהיטל השבחה גם את מי שמוכר דירה שגר בה ארבע שנים לפחות. המאמר מסביר מה הסעיף קובע, למי הוא מתאים, איך מחושב ההיטל כשעוברים את 140 המטרים, ומה בודקים לפני שמגישים בקשה להיתר או חותמים על הסכם מכר.

עודכן: 3.11.2026.

מה קובע סעיף 19(ג) לתוספת השלישית

סעיף 19(ג) קובע שבמצבים מסוימים בנייה, הרחבה או מכירה של דירת מגורים אינן נחשבות מימוש זכויות, ולכן אינן מחייבות תשלום היטל השבחה. כדי להבין למה זה חשוב, צריך לזכור איך עובד ההיטל. החיוב נולד כשמאושרת תכנית שמעלה את שווי המקרקעין, אבל הוא נגבה רק כשמממשים את הזכויות. התוספת השלישית מגדירה שלושה סוגים של מימוש: קבלת היתר לבנייה או לשימוש שלא ניתן היה לקבל בלי התכנית, תחילת שימוש בפועל לפי התכנית, והעברת בעלות או חכירה לדורות. מי שאינו מממש, אינו משלם, לפחות בינתיים.

לסעיף שני חלקים עיקריים, ולכל אחד מהם תפקיד אחר:

• סעיף 19(ג)(1), שלב ההיתר. בנייה או הרחבה של דירת מגורים אינה מימוש זכויות כאשר המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר, הבנייה מיועדת למגוריו או למגורי קרובו, והשטח הכולל של הדירה אחרי הבנייה אינו עולה על 140 מ״ר. על בנייה או הרחבה מעל השטח הזה משולם היטל בשיעור יחסי לגודל התוספת.
• סעיף 19(ג)(2), שלב המכירה. העברת בעלות או חזקה בדירה שנבנתה או הורחבה כך, או בדירה שניתן להרחיב לפי תכנית, אינה מימוש זכויות ואינה מחייבת היטל, אם המחזיק או קרובו השתמשו בה למגוריהם או למגורי בני משפחתם הקרובים לפחות ארבע שנים, מגמר הבנייה ועד המכירה. גמר הבנייה נקבע לפי משמעותו בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ״א-1961.

לצד שני החלקים האלה, סעיף 19(ג1) קובע שלעניין הפטורים בסעיף 19, דירת מגורים כוללת גם מחסן אחד לכל יחידת דיור, ששטחו אינו עולה על 20 מ״ר.

תיקון מספר 53 לחוק, התשס״א-2000, שינה את סעיף 19(ג) והוסיף את סעיף 19(ג1). בבדיקה שערכנו לא אותר תיקון מאוחר שמשנה את סעיף 19(ג) עצמו, אבל בסעיף 19 כולו נעשו שינויים רבים לאורך השנים, ולכן בכל תיק קוראים את הנוסח שבתוקף ביום הקובע.

למה זה לא פטור, ולמה ההבחנה חשובה

סעיף 19(ג) אינו מוחק את החיוב בהיטל. הוא קובע שאירוע מסוים אינו מימוש. ההבדל נשמע טכני, אבל יש לו תוצאה מעשית ברורה. מי שהרחיב את הדירה ל-130 מ״ר וגר בה, לא שילם היטל בשלב ההיתר. אם ימכור את הדירה אחרי שנתיים, המכירה היא מימוש זכויות רגיל, והוועדה המקומית רשאית לדרוש את ההיטל במועד המכירה. ההשבחה לא נעלמה. היא רק לא נגבתה בשלב הבנייה.

לכן מי שבונה לפי הסעיף צריך לדעת מראש מה התכנית שלו לגבי הדירה. משפחה שבונה בית ומתכוונת לגור בו שנים רבות נהנית מהכלל באופן מלא. מי שמרחיב דירה כדי למכור אותה ברווח בתוך שנה או שנתיים, ייתקל בדרישה בשלב המכירה. במקרה כזה צריך לכלול את ההיטל הצפוי בתמחור העסקה, ולהסדיר בהסכם המכר מי נושא בו.

ההבחנה חשובה גם מבחינת הקונה. מי שקונה דירה שהורחבה לפני שנה, צריך לבדוק אם ההרחבה נעשתה בלי תשלום היטל בזכות סעיף 19(ג)(1). אם כן, המכירה אליו עשויה להיות אירוע המימוש, והמוכר הוא שחייב בהיטל לפי סעיף 2 לתוספת השלישית. בלי הסדרת החוב לוועדה המקומית לא יינתן האישור שנדרש לרישום הזכויות על שם הקונה, ולכן הנושא צריך להיפתר לפני החתימה ולא אחריה.

מי זכאי לכלל, ומי לא

הכלל נועד למי שבונה כדי לגור, בעצמו או קרובו, ולא למי שבונה כדי למכור. שלושה תנאים עולים מלשון הסעיף.

המבקש הוא המחזיק במקרקעין או קרובו

הסעיף משתמש במונח המחזיק במקרקעין. כשהזכויות עדיין אינן רשומות על שם המבקש, למשל בדירה שנקנתה ולא נרשמה, כדאי לבדוק מראש איך הוועדה המקומית תתייחס לבקשה. קרוב מוגדר בסעיף 1 לתוספת השלישית: בן זוג, הורה, הורה של הורה, צאצא, צאצא של בן הזוג, אח, ובני הזוג של כל אחד מאלה. כך, הורים שמרחיבים יחידה בביתם עבור בן או בת, יכולים להיכנס לגדר הסעיף.

הבנייה מיועדת למגורים של המבקש או של קרובו

הסעיף דורש שהבנייה או ההרחבה ישמשו למגורי המבקש או קרובו. יזם שבונה בית להשכרה או למכירה, או בעל דירה שמרחיב כדי להשכיר, אינו עומד בתנאי. הוועדה המקומית רשאית לבקש ראיות לכך שהדירה משמשת למגורים בפועל, וכדאי לשמור מסמכים כבר משלב הבקשה: הצהרה בבקשה להיתר, חשבונות ארנונה ומרשם אוכלוסין.

השטח הכולל אחרי הבנייה אינו עולה על 140 מ״ר

זו התקרה, וכאן נדרשת המדידה המדויקת ביותר. הסעיף מודד את השטח הכולל של הדירה אחרי הבנייה או ההרחבה, ולא את התוספת בלבד. דירה של 100 מ״ר שמורחבת ב-30 מ״ר נשארת בתוך התקרה כולה. דירה של 120 מ״ר שמורחבת ב-40 מ״ר עוברת אותה ב-20 מ״ר.

יש שאלות שהסעיף אינו עונה עליהן במפורש, למשל אם אפשר ליהנות מהכלל יותר מפעם אחת, בדירה אחרת או בשלב מאוחר יותר. בשאלות כאלה צפוי שהוועדה המקומית תבחן את המקרה לעומק, ולפני שמתכננים על בסיסן כדאי לבדוק את הפסיקה העדכנית ואת עמדת הוועדה הספציפית.

מעל 140 מ״ר: איך מחושב ההיטל על החלק העודף

מי שעובר את התקרה אינו מאבד את הכלל כולו. הוא משלם היטל רק על החלק שמעל 140 מ״ר, בשיעור יחסי לגודל התוספת. זו לשון הסעיף, והיא מחייבת לבדוק בשומה איך חושב החלק העודף.

הנה דוגמה מספרית פשוטה, להמחשה בלבד. בית של 120 מ״ר, והבעלים מבקשים היתר להרחבה של 60 מ״ר נוספים, כך שהשטח הכולל יגיע ל-180 מ״ר. מתוך 60 המטרים הנוספים, 20 מ״ר נכנסים בתוך התקרה ו-40 מ״ר נמצאים מעליה. נניח שהשמאי של הוועדה העריך שההשבחה הגלומה בכל 60 המטרים היא 300,000 ש״ח. היטל השבחה הוא מחצית ההשבחה לפי סעיף 3 לתוספת השלישית, כלומר 150,000 ש״ח לכל התוספת. אבל מאחר שרק 40 מתוך 60 המטרים חייבים, ההיטל שישולם בשלב ההיתר הוא שני שלישים מהסכום, כלומר 100,000 ש״ח.

הדוגמה פשוטה בכוונה. בפועל, שלושה דברים משנים את התוצאה:

• איזה שטח נספר. הסעיף מדבר על שטח כולל של דירת מגורים, ואינו מפרט אם ובאיזה אופן נכללים בו שטחי שירות, ממ״ד, מרפסות או מחסן. מחסן אחד עד 20 מ״ר נחשב חלק מדירת המגורים לפי סעיף 19(ג1). כל פרט כזה יכול להזיז את הדירה אל מעבר לתקרה או אל מתחתיה, ולכן משווים את השטחים שבתכנית ההיתר לשטחים שבשומה, שורה אחר שורה.
• איך מייחסים את ההשבחה לכל מטר. כשהתוספת כוללת שטחים מסוגים שונים, למשל קומה נוספת ומרתף, ערך המטר אינו אחיד. החלוקה בין החלק הפטור לחלק החייב היא שאלה שמאית, ולא חשבון של אחוזים.
• אם חלים פטורים נוספים. חלק מהתוספת עשוי להיות פטור מכוח סעיף אחר, למשל מרחב מוגן לפי סעיף 19(ב)(9). אז צריך לבדוק את הסדר שבו מיישמים את הפטורים, כדי לא לספור את אותו שטח פעמיים או לא לספור אותו בכלל.

זו בדיקה שבה ההיבט המשפטי וההיבט השמאי נפגשים. השאלה מה נכנס לתקרה היא שאלה של פרשנות הסעיף, והשאלה כמה שווה כל חלק היא שאלה של שומה. מי שבודק רק אחת מהן, מפספס חלק מהתמונה.

מכירת הדירה: מתי ארבע שנות מגורים פוטרות מהיטל

סעיף 19(ג)(2) קובע שמכירה של דירת מגורים אינה מימוש זכויות, אם המחזיק או קרובו גרו בה ארבע שנים לפחות מגמר הבנייה ועד המכירה. החלק הזה של הסעיף רלוונטי לשתי קבוצות, ולא רק למי שבנה.

הקבוצה הראשונה היא מי שהרחיב את הדירה לפי סעיף 19(ג)(1). אחרי ארבע שנות מגורים, גם המכירה אינה מימוש, וההשבחה שלא נגבתה בשלב ההיתר לא תיגבה גם בשלב המכירה.

הקבוצה השנייה רחבה יותר: מי שמחזיק דירה שניתן להרחיב לפי תכנית, ומעולם לא הרחיב אותה. זה המצב השכיח של בעל דירה שמוכר אותה כשיש לה זכויות בנייה לא מנוצלות, למשל בעל דירת גג עם זכות לבנות חדר על הגג, או בעל בית שהתכנית מאפשרת להוסיף לו קומה. לשון הסעיף כוללת גם אותו. אם הוא או קרובו גרו בדירה ארבע שנים לפחות מגמר הבנייה, המכירה אינה מימוש, והוועדה המקומית אינה אמורה לגבות ממנו היטל על הזכויות הלא מנוצלות במועד המכירה.

כמה נקודות שצריך לבדוק לפני שמסתמכים על החלק הזה:

• מאיזה מועד סופרים. לשון הסעיף מונה את ארבע השנים מגמר הבנייה, ומפנה להגדרה של גמר הבנייה בחוק מס רכוש. לא מיום אישור התכנית ולא מיום הרכישה.
• מגורים בפועל. הסעיף דורש שהמחזיק או קרובו השתמשו בדירה למגוריהם או למגורי בני משפחתם הקרובים. תקופה שבה הדירה הושכרה לאחרים אינה נספרת כתקופת מגורים של המחזיק. שאלות של רציפות המגורים ושל תקופות שבהן הדירה עמדה ריקה נבחנות לפי הנסיבות.
• היקף הפטור במכירה. יש לבדוק אם הוועדה המקומית מחילה במכירה את אותה תקרה של 140 מ״ר, ואיך היא מייחסת את הזכויות הלא מנוצלות לדירה. לשון הסעיף אינה מכריעה בכך במפורש, ולכן בודקים את הנקודה בתיק עצמו.
• המס על אותן זכויות. פטור מהיטל השבחה אינו פטור ממס שבח. במכירת דירה עם זכויות בנייה לא מנוצלות חל סעיף 49ז לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ״ג-1963, ולפיו הפטור לדירת מגורים אינו חל, ככלל, על החלק של התמורה שמיוחס לזכויות הבנייה שטרם נוצלו. את שני המסלולים בודקים יחד, מפני שאותו שווי עובר בשניהם.

על החלק של המס, ובמיוחד על הפיצול בין שווי הדירה לשווי הזכויות, אפשר לקרוא במאמר על זכויות בנייה בלתי מנוצלות במכירת דירה וסעיף 49ז.

מי שמוכר דירה וקיבל מהוועדה המקומית דרישת היטל השבחה, צריך לבדוק קודם כול אם סעיף 19(ג)(2) חל עליו. לפעמים הדרישה משולמת כדי לא לעכב את העסקה, והבדיקה נדחית לאחר כך. עדיף לעשות אותה כבר בשלב המשא ומתן, ולהסדיר בהסכם המכר מה יקרה אם תתקבל דרישה ומי יטפל בהשגה.

מה קורה בכל מצב: טבלה מסכמת

אותה דירה יכולה להיות פטורה בשלב אחד וחייבת בשלב אחר. הטבלה מרכזת את המצבים השכיחים, לפי לשון התוספת השלישית.

הפטורים האחרים בסעיף 19, בקצרה

סעיף 19(ג) הוא רק אחד מכמה הסדרים בסעיף 19 לתוספת השלישית. כשבונים או מרחיבים, כדאי לבדוק גם את האחרים, מפני שלעתים הם חלים על אותה תוספת בנייה.

• מרחב מוגן. סעיף 19(ב)(9) פוטר מהיטל את ההשבחה שנובעת מבניית מרחב מוגן, בשטח שאינו עולה על השטח שקבע שר הביטחון. הפטור הורחב בתיקון מספר 163 לחוק, שפורסם בשנת 2025. על גבולות הפטור בעסקאות מכר אפשר לקרוא במאמר על הפטור לממ״ד בעסקת קומבינציה.
• תמ״א 38. סעיף 19(ב)(10) קובע הסדר מיוחד לזכויות מכוח תמ״א 38 ולתכניות שהוכנו לפיה. כשתמ״א 38 חלה על הבניין, משנה הדבר גם את חישוב השומה, כפי שמוסבר במאמר על הלכת לויתן.
• נגישות. סעיף 19(ב)(7) פוטר תוספת שטחי שירות הנדרשים לביצוע התאמות נגישות, לרבות מעלית.
• מצב חומרי. סעיף 19(א) מאפשר לוועדה המקומית לפטור, כולו או חלקו, מהיטל בשל הקלה או שימוש חורג, מחמת מצבו החומרי של הבעלים.

הרשימה המלאה ארוכה יותר, והיא השתנתה לאורך השנים. סקירה של כל הפטורים, יחד עם ההסבר על מי משלם ואיך נבנית השומה, נמצאת במדריך להיטל השבחה.

איך מממשים את הזכות בפועל, ומה עושים כשהוועדה דוחה

סעיף 19(ג) אינו מופעל מעצמו. מי שזכאי לו צריך לטעון אותו, ולהוכיח את התנאים. סעיף 10(ג) לתוספת השלישית קובע שלא יוצא היתר כל עוד ההיטל לא שולם או לא ניתנה ערובה, ולכן הבירור נעשה לפני ההיתר.

בשלב הבקשה להיתר כדאי לציין במפורש שהבנייה מיועדת למגורי המבקש או קרובו, ולצרף את המסמכים שתומכים בכך. כשמגיעה דרישת היטל, בודקים אם הוועדה החילה את הסעיף, ואם כן, איך חישבה את השטח ואת החלק החייב.

אם הוועדה דחתה את הטענה, יש לזכור שהמחלוקת היא על עצם החיוב, ולא רק על גובהו. לפי סעיף 14 לתוספת השלישית, מחלוקת על עצם החיוב נדונה בערר לוועדת הערר, שמוגש בתוך 45 ימים מקבלת השומה. הפנייה לשמאי מכריע מיועדת למי שאינו חולק על עצם החיוב ומבקש להכריע בגובהו. כשיש מחלוקת בשני המישורים, בוחרים את המסלול בזהירות, מפני שבחירה לא נכונה עלולה להשאיר טענה בלי מקום לבירור.

את המועדים, את המסמכים ואת הצעדים הראשונים אחרי קבלת הדרישה מפרט הצ׳קליסט לבדיקת דרישת היטל השבחה. על ההליך מול שמאי מכריע אפשר לקרוא במאמר שמאי מכריע בהיטל השבחה.

חשוב לזכור גם את ההקשר התכנוני. אם הבנייה שעליה מדובר כבר נעשתה בלי היתר, ההיתר שיינתן בדיעבד הוא אירוע המימוש, ובמקביל עולות שאלות של חריגות בנייה. על כך במאמר על חריגות בנייה והכשרתן.

שאלות ותשובות

האם יש פטור מהיטל השבחה על הרחבת דירה?

כן, בתנאים. לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית, הרחבה של דירת מגורים אינה מימוש זכויות כשהמחזיק או קרובו מבקשים היתר להרחבה שתשמש למגוריהם, והשטח הכולל אחרי ההרחבה אינו עולה על 140 מ״ר. מעל השטח הזה משולם היטל יחסי לחלק העודף.

הפטור של 140 מ״ר חל גם בבית משותף?

לשון הסעיף מדברת על דירת מגורים, בלי להבחין בין בית צמוד קרקע לדירה בבית משותף. בבית משותף בודקים גם את סעיף 11(ב) לתוספת השלישית: כשהזכות היא בשטח של הרכוש המשותף שאפשר להצמיד לדירה מסוימת, כמו חדר על הגג, החיוב בהיטל חל על בעל אותה דירה.

מכרתי דירה עם זכויות בנייה ולא בניתי. אני צריך לשלם היטל השבחה?

לא בהכרח. סעיף 19(ג)(2) חל גם על דירה שניתן להרחיב לפי תכנית. אם אתם או קרובכם גרתם בה ארבע שנים לפחות מגמר הבנייה ועד המכירה, המכירה אינה מימוש זכויות. כדאי לבדוק איך הוועדה המקומית מחשבת את היקף הפטור, ולבדוק במקביל את מס השבח על הזכויות לפי סעיף 49ז.

מה קורה אם מוכרים לפני שעברו ארבע שנים?

המכירה היא מימוש זכויות, והוועדה המקומית רשאית לדרוש את ההיטל במועד המכירה, גם על ההשבחה שלא נגבתה בשלב ההיתר. לכן מי שמתכנן למכור זמן קצר אחרי ההרחבה צריך לכלול את ההיטל הצפוי בתמחור, ולהסדיר בהסכם מי נושא בו.

אפשר להעביר את הדירה לילד במתנה בלי היטל השבחה?

העברה ללא תמורה מאדם לקרובו אינה מימוש זכויות לפי ההגדרה בסעיף 1 לתוספת השלישית, וצאצא הוא קרוב. אבל ההשבחה אינה נמחקת. היא עשויה להידרש במימוש הבא, למשל כשהילד ימכור או יוציא היתר. על המיסוי של מתנה כזו ראו את המאמר על העברת דירה במתנה.

הוועדה המקומית לא החילה את הפטור. מה עושים?

בודקים את נימוקי הדחייה ואת המועדים. מחלוקת על עצם החיוב, כמו השאלה אם סעיף 19(ג) חל, נדונה בערר לוועדת הערר, בתוך 45 ימים מקבלת השומה. אם המחלוקת היא רק על הסכום, אפשר לבקש מינוי שמאי מכריע. כשההיתר דחוף, אפשר לשקול מתן ערובה במקום תשלום, כדי שהבנייה לא תיעצר בזמן הבירור.

לסיכום

סעיף 19(ג) הוא הכלי המרכזי של מי שבונה או מרחיב לעצמו. הוא אינו מבטל את ההיטל, אבל הוא קובע שהבנייה למגורים עד 140 מ״ר אינה אירוע שמחייב תשלום, ושמכירה אחרי ארבע שנות מגורים אינה אירוע כזה גם היא. הכסף נחסך בפרטים: איך נמדד השטח, למי מיועדת הבנייה, מתי היה גמר הבנייה, ואיך יוחסה ההשבחה לחלק החייב. מי שבודק אותם לפני שמגיש בקשה להיתר או חותם על הסכם מכר, נמצא בעמדה טובה הרבה יותר ממי שבודק אותם אחרי שהדרישה כבר הגיעה.

מי שקיבל דרישה ורוצה בדיקה של השומה עצמה יכול לקרוא עוד על ייצוג בהיטל השבחה. מי שמוכר דירה עם זכויות בנייה ימצא את צד העסקה בעמוד עורך דין למכירת דירה.

מקורות

• חוק התכנון והבנייה, התשכ״ה-1965, התוספת השלישית: סעיף 1 (הגדרות השבחה, מימוש זכויות וקרוב), סעיף 2 (החייב בהיטל), סעיף 3 (שיעור ההיטל), סעיף 10(ג) (היתר כנגד תשלום או ערובה), סעיף 11(ב) (רכוש משותף), סעיף 14 (ערר ושמאי מכריע), סעיף 19(א), 19(ב), 19(ג) ו-19(ג1). נבדק מול הנוסח המלא והמעודכן של החוק שפורסם באתר הממשלה בדצמבר 2021, ומול פרסומים מקצועיים מהשנים 2025 ו-2026 שעוסקים בסעיף.
• תיקון מספר 163 לחוק התכנון והבנייה, ספר החוקים 3444, 22.7.2025: הרחבת הפטור למרחב מוגן.
• חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ״א-1961: ההגדרה של גמר הבנייה, שאליה מפנה סעיף 19(ג)(2).
• חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ״ג-1963, סעיף 49ז: זכויות בנייה בלתי מנוצלות במכירת דירת מגורים.

המאמר עודכן ב-3.11.2026. התוספת השלישית תוקנה פעמים רבות, ובכל תיק בודקים את הנוסח שבתוקף ביום הקובע, את התכנית החלה ואת עמדת הוועדה המקומית. הדוגמה המספרית להמחשה בלבד. אין במאמר ייעוץ לעסקה מסוימת.

עו''ד נאור גלברג

עורך דין ושמאי המקרקעין נאור גלברג, הינו בעל תואר ראשון B.LL במשפטים בהצטיינות, ובוגר התכנית ללימודי שמאות מקרקעין מאונ' אריאל. עו"ד נאור גלברג מחזיק בניסיון של למעלה מעשור בתחום הנדל"ן, במהלכן ליווה למעלה מ-1000 עסקאות נדל"ן, בהן זכה ללוות מאות עסקאות נדל"ן, לרבות עסקאות מכר של דירות יד שנייה ודירות מקבלן, זאת לצד ליווי וייצוג בפרויקטים של תמ"א 38 ופינוי בינוי, עסקאות קומבינציה, ליווי תב"עות וייצוג מול ועדת תכנון, מיסוי מקרקעין קבוצות רכישה ועוד. עו"ד נאור גלברג משמש כחבר בוועדת קניין, בוועדת התחדשות עירונית ובוועדות מיסוי מקרקעין של לשכת עורכי הדין.

חבר פורום קניין ומקרקעין לשכת עורכי הדין.

חבר וועדת התחדשות עירונית לשכת עורכי הדין.

חבר וועדת מיסוי מקרקעין לשכת עורכי הדין.

מנהל פורומים אינטרנטיים בדיני מקרקעין ותמ"א 38 ומרצה בנושאי נדל"ן.